איזה ימים עוברים עלינו פה. בין לב שמלא באושר על מי שחזר, וכאב עצום על מי שלא, ואשמה על מה שהיה ועל מה שלא. והכרת תודה אינסופית לכל מי שלחם, שתמך, שהקריב וכל התנודתיות הזאת ועוד בליל של מיליון רגשות.
איך מכילים את כל זה?
מה שעוזר בכל זה, הוא קודם כל לתת לעצמנו רשות. רשות להרגיש הכל.
אז אם אתם.. מרגישים שמחה אבל גם אשמה על השמחה – זה בסדר.
רוצים לחגוג אבל גם לבכות – זה בסדר.
רוצים לרוץ קדימה אבל גם לא לצאת מהמיטה – זה בסדר.
צריכים לישון 20 שעות או לא מסוגלים לעצום עין – זה בסדר.
עוברים מצחוק לדמעות ב-30 שניות – זה בסדר.
להאמין שהכל יהיה בסדר ולדעת שכלום לא יחזור להיות כמו שהיה – זה בסדר.
אתם בדיוק איפה שאתם צריכים להיות.
כי מי אמר שצריך לבחור?
אנחנו עם שלם של מערבולות רגשיות מהלכות. זה כנראה גורלנו.
כל אחד על הציר המטורף שלו.
ואיכשהו, ביחד, אנחנו מחזיקים.
ואולי זו גם חלק מהתקומה שלנו –
לא להעמיד פנים שאנחנו בסדר.
לא לחפש את הנורמלי.
פשוט להיות.
עם כל הבלגן.
עם כל הסתירות.
עם כל הכאב והשמחה שמתערבבים.
זה לא אומר שאנחנו שוכחים.
זה אומר שאנחנו בוחרים.
כל יום מחדש.
להמשיך לחיות.
להמשיך לבנות.
להמשיך לחלום.
להמשיך לקוות.
להמשיך לאהוב.
להמשיך להאמין.
להמשיך.
סיום. זו התחלה.
התחלה של ללמוד לחיות עם החסר.
התחלה של לבנות מחדש.
התחלה של לישון בלילה עם הזיכרונות.
💛שנדע ימים טובים יותר. שנזכה לישון בשקט. שנקום כל בוקר עם תקווה, אוהב אתכם
אברהם אלפסי
מנכ״ל אלינה, פתרונות שינה למגזר הדתי
